קרקס של תחפושות
במלחמה שלא התחלתה
מרגיש כ"כ אבוד
מרגיש תפור לבד עלוב
החורים בסנדלים
משאירים לי רמזים.
ואני ילדה פתיה
מבקשת מחילה.
מחפשת לי פיה
שתגשים לי משאלה.
מחפשת לי דרקון
שישאג בכל גדול.
והמילים יוצאות ללא קול
נכתבות לכל דור ודור
מחפשות פינה של חזון
לשרוף את כל הכעס ולשרוף את כל הטוב
אור אדום הבהב
הצהוב כבר התחלף
הירוק מיד יגיע
ואני כמעט יתניע
שמש מאירה
את כל המדרכה
צעדים של איש קשיש
מסתמנים על כל הכביש
שוב עוד יום מגיע
שוב עוד יום חולף
שוב הזמן עוצר מלכת
שוב הלב כואב
ואני נשארת אני
לא אישה לא גבר עשיר
לא אדון ולא קרקרה
רק אני אני שוב אני עם עצמי
מתמידה לעקוב אחרי המילים.








