סוף כל סוף יש לי טיפה זמן לעצמי במשך היום הארוך הזה או ליתר דיוק חצי שעה. למה אני מבזבזת את הזמן הזה פה ? אין לי מושג אבל כנראה שזה דבר טוב.
כשהייתי היום בצהרון וראיתי את כל הילדים הקטנים משחקים ביחד היה ילד אחד מבין כולם שמשך את תשומת הלב שלי. אתם בטח חושבים שזה הילד עם הכי הרבה בטחון, חברים.. זה שסוחף אחריו הכי הרבה אבל אתם טועים להפך. דווקא הילד הכי קטן עם הכי פחות בטחון, זה שניסה לרצות את כולם הוא זה שמשך את תשומת הלב שלי. אחרי מעט מאוד זמן מצאתי את עצמי מנסה לרצות אותו, מה שהיה דיי קל כי מה המסכן בסך הכל רצה ? להרגיש שמקשיבים לו ולשחק עם כולם או במילים אחרות "להיות במרכז העניינים".
וזה כ"כ העציב אותי שכבר מגיל כזה קטן התחרות המטומטמת הזאת על תשומת לב של אנשים נמצאת. ומה שאוד יותר גרוע זה שאנשים מסביב מעודדים את זה ואחר כך מתפלאים למה יש אלימות ובריונות כשהילדים נהיים טיפה יותר גדולים.
הילד הקטן הזה שהצליח לצבות לי חזק את הלב הזכיר לי הרבה אנשים שפגשתי בהם במהלך הדרך הקצרה שלי בעולם הזה. לפעמים כשאני מסתכלת עליו אני חושבת שאולי אני יצליח להעלות לו את הביטחון או לעשות משהו לגביו אבל אני לא חושבת שאני יוכל לעשות הרבה לגביו הוא כבר טבוע עמוק מידי
;){kind=link}